היי לכולם

 מה שלומכם? איך שורדים את החורף הקשה? אנחנו כאן בעיצומו של קייץ, בצד השני של העולם, ועוד קצת למטה :-)

החופש הגדול בעיצומו, ועוד שבועיים חוזרים לבית הספר (תודה לאל ולמשרד החינוך האוסטרלי(

נכנסנו לטרוף של טיולים ונסיעות - שממש קשה להיזכר ולתאר, אנסה לתאר את האירועים המרכזיים בחודש וחצי האחרונים 

)מה לעשות, זה המחיר שאני נאלצת לשלם כשאני לא מעדכנת חודש וחצי..)

אז רגע לפני שיצאנו לחופש הגדול חגגנו את חג החנוכה,

במקביל הילי הגיעה, וחגגנו איתה וטיילנו איתה. בבית הספר של הבנים גם התייחסו לחג, בכיתה של אופק העברתי לילדים שיעור על חנוכה והיה מקסים, אופק 

ממש התרגש, עזר לי להסביר לילדים על חנוכה, סיפרנו להם את סיפור חנוכה, הבאנו לכולם סביבונים וסופגניות והיה ממש נחמד.

בכיתה של דור, המורה אמרה להם להכין קישוט לעץ של כריסמס, ופתאום נזכרה שיש בכיתה ילדים יהודים ואמרה - רגע, אתם בעצם לא חוגגים כריסמס, נכון? הם כמובן ענו לה שהם חוגגים את חנוכה, ואז היא אמרה - אז מי שחוגג כריסמס שיכין קישוט לעץ כריסמס, ומי שחוגג את חנוכה שיכין קישוט לעץ של חנוכה...

עם הילי נסענו ל 3 ימים ל Great Ocean Road, שכרנו בית על החוף, וטיילנו, ראינו כל מה ש"צריך" - קנגרו, קואלות, ציורי קקדו - והילי אמרה שעכשיו היא עשתה V ויכולה לחזור הביתה.

אחרי שהיא חזרה לארץ, עוד הספקנו לנסוע עם חברים לסוף שבוע באוהל בטבע, על גדת נהר, היה פסטורלי וכיפי, באמצע הטבע, בלי אף אחד מסביב,

בערב הדלקנו מדורה, הכנו ארוחת ערב על גזיה, טבלנו בנחל, שם גם רחצנו את הכלים מארוחת הערב (סוד שמוסתר מעידן עד עצם היום הזה, אחרת היא לא הייתה מסכימה לאכול שוב בכלים... קשה להגיד שהיא הבת של אבא שלה, עם הרגלי ההיגיינה הקיצוניים ) אבל גולת הכותרת הייתה נסיעה של 8 ימים לסידני, ממנה שבנו אתמול בלילה. טסנו ביום ה' בבוקר לסידני, ומיד שכרנו מונית ויצאנו ממנה לבלות את סוף השבוע ב Blue Mountains. ישנו בעיירה ציורית ויפה בשם Katumba, בגסט האוס שמיועד לתרמילאים,

האמת - קצת חששנו ממה שנמצא שם.. כשהזמנתי התלהבתי מהמחיר הזול, המיקום המצוין והעובדה שיש לנו בחדר שירותים ומקלחת פרטים - הופתענו לגלות בית מקסים, ישן, עם ריהוט ישן אך מסוגנן. החדר היה די סביר, ציפינו למיטות קומותיים - וקיבלנו 2 חדשים עם מיטות רגילות, המחוברים ביניהם עם שירותים ומקלחת. אמנם האבנים מהם הייתה הבנויה הריצפה במקלחת קצת התפרקו, לא היה מזגן - שזה היה חסרון רציני... אבל המקום היה מקסים, היה סלון גדול משותף, חדר עם ביליארד (דור התגלה כאלוף ביליארד), טניס שולחן ואפילו קיבלנו ארוחת בוקר בסיסית. חוץ מזה הייתה שם עוד משפחה, עם בן ובת בגילאים דומים לעידן ודור, ודור מצא שותפים לביליארד.

בילינו את כל סוף השבוע בהרים, שוב גילינו שבאוסטרליה - תוכניות לחוד ומעשים לחוד.. תכננו לעשות מסלול שנחשב לאחד היפים באוסטרליה, 7 ק"מ שמדורגים כקשים בשל טיפוס על צוק גבוה,

התכוננו, הכנו את הילדים, הבאנו איתנו את נעלי הטיולים של כולם, קמנו בשישי בבוקר, הגענו למרכז המידע לברר היכן מתחיל המסלול, ואז נודע לנו שבשל החום הכבד הצפוי בסוף השבוע - כל המסלולים סגורים מחשש לשרפות (כבר ציינתי שלא היה מזגן בגסט האוס?? )

כך מצאנו את עצמנו משנים תוכניות, נוסעים לאטרקציות תיירותיות - רכבל, מערת נטיפים, תצפיות, ומחפשים מקורות מים להתרענן בהם בחום הכבד. בדרך תפס את מוישלה צוות צילום של ערוץ 9 האוסטרלי וראיין אותו ראיון עומק ארוך על החום הכבד והשפעתו על כדור הארץ ("מה דעתך על החום?" "חם מאד" "תודה"), לא יודעת עם דברי החוכמה של מוישלה שודרו כי לא ראינו טלביזיה באותו הערב, אבל אני בטוחה שאם כן, הוא השאיר את חותמו על התרבות האוסטרלית והאומה כולה.

ביום ראשון נסענו לדיסני, למלון דירות מדהים, 2 חדרי שינה, סלון, במרכז העיר, קומה 62, צופה על העיר כולה. בקומה 61 הייתה בריכה עם חלונות זכוכית גדולים, שיכולת לשחות ולהרגיש שאתה שוחה בין הבניינים.

כל אחד במשפחה התלהב מדבר אחר בדירה, דור ואופק מהג'קוזי ביחידת ההורים, עידן מהחלונות הגדולים הצופים על העיר, מוישלה מהדירה המרווחת והמאובזרת, ואני מהעובדה שהיה שם מדיח כלים... (אני ממש חייבת לחזור לעבוד, חווית עקרת הבית משתלטת עלי...)

טיילנו בעיר 4 ימים, הלכנו על הגשר המפורסם, הקפנו את בית האופרה, טיילנו בשוק הדגים - דור העז  וטעם צדפה (יש הוכחות מצולמות), אופק אכל תמנון, ומוישלה הזמין דגים קטנים שאוכלים שלמים (ברבוניות) והילדים העזו וטעמו, אפילו אני .

בילינו בדרלינג הרבור, במוזיאון ימי מקסים - נכנסנו לצוללת אמיתית, למשחתת צבאית ולשחזור הספינה של קפטן קוק, ואפילו זכינו לראות הצעת נישואים שמימית. בילינו יום שלם בחופים של מנלי, בשוק בשכונת הרוקס, אופק התלהב שם מזמר רחוב צעיר, קנה את הדיסק שלו והתלהב כשהוא הסכים להצטלם איתו... ועוד, ועוד ועוד...

חזרנו אתמול בלילה, עייפים אך מרוצים, והבטחנו לעצמנו שגם כשנחזור לארץ, אנחנו צריכים לקחת לעצמנו מדי פעם פסק זמן משפחתי, ולצאת לחופשה של שבוע ולא רק יומיים שלושה.

מקווה שנעמוד בזה, תצטרכו להזכיר לנו :-)

זהו לבינתיים, נראה לי שכתבתי מספיק להפעם,

נשיקות לכולם, ו... תרימו טלפון מדי פעם :-)

מכולנו