כל הורה שעומד בפני Relocation שומע בשלב כלשהו את הסיפור על האם הישראלית  שבמהלך קניות בסופר, בלונדון, צעקה בכעס על בנה שנדנד שוב ושוב "די, די" – ותוך דקות ספורות הגיע המשטרה שהוזמנה על ידי קונים מזועזעים בטענה כי היא צועקת על בנה שימות! (Die)...

הסיפור נשמע משעשע, ובמציאות, משפחות רבות הנמצאות ב Relocation, מתארות איך נקלעו לסיטואציות בלתי צפויות בשל קשיי השפה של ילדיהם.

אחד הגורמים השכיחים המשפיעים על החלטת משפחות לצאת ל Relocation, הוא העובדה כי ילדיהם יחזרו לארץ דוברים שפה נוספת. יחד עם זאת, נושא השפה הוא אחד הנושאים המדאיגים ביותר את ההורים לקראת הנסיעה. החוויה של ילד שיושב בכיתה או בגן ולא מבין מילה ממה שאומרים סביבו, אינו יכול להתבטא ולבקש דברים בסיסיים (כמו ללכת לשירותים, לשתות מים וכו') היא קשה מנשוא עבור ההורה (וכמובן קשה מאד גם עבור הילד).

מניסיוננו, בסדנאות שאנו עורכות, חוזרות על עצמן שאלות כגון – האם ללמד את הילד את השפה מראש? כמה זמן ייקח עד שירכוש את השפה החדשה? באיזו שפה כדאי לדבר בבית? ועוד.

במאמר זה ננסה "לעשות סדר" בדברים ולענות על השאלות השכיחות בתחום.

נתחיל בהגדרות בתחום. חשוב להבחין בין דו לשוניות ושפה שנייה (second language). דו לשוניות היא מצב בו שתי שפות נרכשות במקביל לפני גיל שלוש. כלומר, שמדברים עם הילד בשתי שפות במקביל. שפה שנייה היא שפה הנרכשת בנוסף לשפת האם, אחרי גיל 3, בסביבה הדוברת ומשתמשת בה באופן טבעי. הילד הרוכש אותה ישתמש בה בכל תחומי החיים

 (וגנר, 2007).

דו לשוניות

אחד המיתוסים השכיחים בנוגע לדו לשוניות הוא כי כאשר שתי שפות נרכשות במקביל, קיימת פגיעה בתהליך הרכישה של כל אחת מהן. עם זאת, נמצא במחקרים (וגנר, 2007) כי ברכישת שתי שפות במקביל  - תהליך הרכישה של שתי השפות תקין. אמנם לעיתים תהליך הרכישה איטי יותר אך חשוב לציין כי גם אז הוא תקין (מבחינת מבנים תחביריים, חוקים לשוניים וכו').

שפה שנייה

עד סביבות גיל שלוש רוכש הילד  את בסיס שפת האם. אחרי גיל זה, תהליך הרכישה של שפה נוספת מתרחש מתוך העמדה בה מצוי הילד בשפה הראשונה. הבסיס בשפה הראשונה היא המנבא הטוב ביותר להצלחה ברכישת השפה השנייה. ילד שרכש באופן תקין את העברית, סביר להניח כי גם השפה השנייה תירכש באופן תקין.

אז כמה זמן ייקח עד שהילד ידבר אנגלית (או כל שפה אחרת)?

יש לזכור כי תהליך רכישת שפה שנייה הוא אישי ותלוי במספר גורמים:

• צורך  בתקשורת – ככל שלילד צורך רב יותר בתקשורת עם דוברי השפה החדשה, כך סביר כי ירכוש את השפה החדשה מהר יותר. ילד הלומד בגן בו ילדים או אנשי צוות  נוספים דוברים עברית, ישתמש בתחילה בשפה העברית על מנת לתקשר ולכן תהליך רכישת השפה השניה עשוי להיות ארוך יותר. היתרון בכך הוא בהקלה על ההסתגלות הראשונית וההתאקלמות במסגרת החינוכית ובסביבה החברתית. לעומת זאת, שלבי ההסתגלות הראשונים של ילד הלומד בגן או בכיתה בה אין דוברי עברית, עשויים להיות קשים יותר, אך הצורך שלו בתקשורת יגרום לכך כי ירכוש את השפה החדשה מהר יותר.
• מוטיבציה– ככל  שהמוטיבציה של הילד לרכוש את השפה גבוהה יותר, כך תהליך הרכישה יהיה מהיר יותר. ילדים הרוצים ללמוד מהר את השפה החדשה ישקיעו מאמצים רבים יותר, יזמו ניסיונות לשוחח ויחפשו מקורות תמיכה לתהליך. אצל ילדים, אשר מסיבה כלשהי (כעס על הנסיעה, חרדה, בושה וכו') קיימת פגיעה במוטיבציה לרכישת השפה, נראה פחות מאמצים ולעיתים אף התנגדות באופן פעיל לרכישת השפה השנייה והתהליך יהיה איטי יותר.
• הסביבה החינוכית – לסביבה החינוכית בה נמצא הילד, יש מקום משמעותי בתהליך רכישת השפה השניה. בחלק מבתי הספר קיים מערך תמיכה בילדים שאינם דוברים את השפה המקומית. ככל שמערך התמיכה רחב יותר, כך תהליך רכישת השפה יהיה פחות מורכב.
• תמיכה ועידוד משפחתיים  - משפחות רבות מתחילות ללמד את הילדים את השפה החדשה לפני הנסיעה (דרך חוגים, קייטנות, מורים פרטיים, קלטות וכו'). הכנה זו, במידה והילד מעוניין בה,  תורמת להפחתת החרדה ולהגברת תחושת השליטה של הילדים. חשוב לציין כי התהליך העיקרי של רכישת השפה יתרחש לאחר הנסיעה, כשהחשיפה לשפת המקום היא רבה. לכן, אין מקום לדאוג אם הילדים אינם מעוניינים ללמוד את השפה לפני הנסיעה. נקודה חשובה לא פחות היא תמיכת ההורים לאחר ההגעה למדינת היעד. התמיכה יכולה להתבטא באמפטיה לקושי הכרוך בתהליך רכישת שפה שנייה, בזימון הזדמנויות להתנסות בשפה ובמתן לגיטימציה לטעות.

מחקר שבדק את תהליך רכישת השפה של ילדי עולים בגני ילדים (אולשטיין ע.) מצא כי התהליך אורך בין חצי שנה לשנה וחצי וכולל בתוכו מספר שלבים:

• בשלב הראשון הילד "נזרק למים" וממשיך לדבר  בשפתו.
• הלם לשוני -  בשלב השני הילד אינו מדבר כלל.
• בשלב השלישי הדיבור טלגרפי לצורך תקשורת מיידית. כלומר, דיבור ללא מילות חיבור וללא מבנים תחביריים מפותחים (לדוג' הילד יאמר "I go school").
• בשלב הרביעי  השיח שוטף עם חברים קרובים ועם הגננת.
• השלב החמישי הוא שלב בו השפה נרכשה והשיח חופשי ונורמטיבי לחלוטין.

חשוב לזכור, כי גם כאשר הילד אינו מדבר, אין זה אומר שהוא אינו מבין מה נאמר לו. מניסיוננו, פעמים רבות הילדים מבינים את השפה לפני שהם מעזים להתנסות בה ולדבר בעצמם. אחת הדוגמאות הממחישות זאת, היא סיפור שסיפר אב לילד בן 5, על בנו, שבעת שליחות לארצות הברית, לא דיבר אנגלית במשך 10 חודשים. תאריך יום ההולדת של הילד התקרב, וההורים, שהיו אמפטיים לקשייו ורצו לשמח אותו ביום הולדתו, אמרו לו כי יזמינו למסיבה את החברים הישראליים על מנת שאפשר יהיה לערוך את יום ההולדת בעברית. בנם, שרצה מאד שחבריו מהגן האמריקאי יבואו הבטיח להם שעד יום ההולדת ידבר אנגלית. באותו היום חזר מהגן כשבפיו אנגלית שוטפת.

סיפור דומה חזר על עצמו בכל מיני וריאציות במשפחות שונות. ההבנה כי הילדים מבינים את השפה החדשה עוד בטרם הם מעזים לדבר בה  - מרגיעה ומאפשרת אורח רוח מצד אחד, וחשיבה על דרכים לעודד את הילדים להעיז ולדבר מצד שני.

דרכים לעודד את השימוש בשפה החדשה בשלבי רכישתה

ילדי גן - כשמדובר בילדים צעירים - צפייה בקלטות רב לשוניות (כגון דורה, רינת בארץ האנגלית, איני מיני מו וכו'), צפייה בסרטים מוכרים או קריאת סיפורים מוכרים  בשפה החדשה, קריאת ספרים בשפה החדשה המלווים בתמונות, לימוד שירי ילדים בשפה החדשה – כל אלו יכולים לעודד את השימוש ולהעשיר את השפה החדשה.

ילדי בית ספר יסודי – בגילאים אלו ניתן לעודד שימוש בשפה דרך עזרה ביצירת מפגשים חברתיים עם ילדים בני גילם, רישום לחוגים, ליווי לאירועים חברתיים ועזרה בתרגום.

ילדי כיתות גבוהות יותר – בגילאים הבוגרים יותר ניתן לעודד שימוש בשפה החדשה דרך יצירת הזדמנויות המחייבות דיבור, לדוג' הזמנת פיצה, הטלת תפקידים של עזרה בתקשורת ותרגום לאחים הקטנים וכדומה. לעיתים המתבגרים חוששים לדבר מהפחד שיהיו ללעג עקב טעויות בשפה. לכן חשוב מאד שההורים יתנו דוגמה אישית ויעזו לדבר ולטעות ליד ילדיהם. 

ילדים בעלי לקות שפתית

ילדים בעלי לקות שפתית, היכולה להתבטא בין היתר בקשיים בשיום, שליפה, מודעות פונולוגית, שטף שפתי, שימוש נכון בפרגמטיקה של השפה ועוד, יכולים להתקשות ברכישת שפת האם, ויותר מכך ברכישת שפה שנייה.

במקרים אלו עשויה להיות פגיעה הן בתהליך הרכישה והן בקצב הרכישה של השפה השנייה ומומלץ להיעזר בגורמים מקצועיים על מנת להקל על התהליך (קלינאית תקשורת ואנשי מקצוע בתחום התפתחות הילד). יחד עם זאת, החלק האופטימי בסיפור הוא, כי זו הדרך המיטבית והקלה ביותר עבור ילדים בעלי לקות שפתית לרכוש שפה זרה.

באיזו שפה לדבר בבית? 

זו אחת השאלות השכיחות ביותר, המטרידות הורים. יש הורים המחליטים לדוגמה כי האם תמשיך לדבר עברית והאב יעבור לדבר עם הילדים אנגלית. יש המחליטים לעבור לדבר בבית רק בשפה החדשה על מנת להקל את ההסתגלות למקום החדש ולעודד שימוש בשפה החדשה. ההמלצה של אנשי המקצוע העוסקים בתחום היא כי ההורים ידברו בבית בשפה בה נוח להם להתבטא (בדרך כלל שפת האם). זאת מכמה סיבות:

1. דיבור בשפה זרה פוגע בספונטאניות, בשטף ובאותנטיות של התקשורת. חשוב כי השיח בין ההורים והילדים יהיה אותנטי וספונטאני, כיוון שהוא מספק גם צרכים רגשיים.
2. חשוב שהילדים יחשפו במהלך תהליך הרכישה לשפה תקנית ונכונה. ההורים בבית לא תמיד יודעים לדבר כך.
3. הבית אמור להוות מקום בטוח, מנחם ומרגיע עבור הילדים.  פונקציה זו חשובה עוד יותר בתקופת ההסתגלות, בה הילדים נדרשים כל היום ללמוד הרבה דברים חדשים ו"לשבור שיניים" בניסיון להביע את עצמם.  כשהם חוזרים הביתה, כדאי שינוחו ושרמת הדריכות והמתח תפחת.

לסיכום,

רכישת שפה שנייה היא אחד הרווחים הבולטים של יציאה ל RELOCATION. אך גם כאן, כמו בכל תהליך ה RELOCATION כדאי לגייס הרבה סבלנות, אורח רוח ואופטימיות. כך תצליחו ליהנות גם מהדרך, ולמרות הקשיים הטמונים ברכישת שפה חדשה, תוכלו לראות וליהנות יחד עם הילדים, גם מהחלקים המשעשעים של התהליך  - וליתר בטחון, לא כדאי לצעוק על הילד "די" במקום הומה אדם...