זו שעת בוקר מוקדמת, מהחלונות מתחילים לראות סימנים של יבשה, המטוס עומד לנחות. הגיע הרגע לו חיכיתם בהתרגשות ובחשש. בכיסא לידכם ישן המתבגר הפרטי שלכם, שעומד להתעורר לבוקר חדש, לעולם חדש ולחיים אחרים.

אלה דקות אחרונות של שקט, אפשר להירגע, להרפות את השרירים, לקחת נשימה עמוקה, לפני שמתחילים...

Relocation ומתבגרים זה סיפור לא פשוט. במאמר הקודם התייחסנו למאפיינים הייחודים של גיל ההתבגרות והשלכותיהם על ההחלטה המשפחתית – לצאת ל Relocation. במאמר דנו בדרכים שונות להתמודדות עם קשיים העלולים להופיע אצל מתבגרים לקראת הנסיעה.

המאמר הנוכחי ידון בתקופה שלאחר המעבר. זה הזמן  בו צריך להתחיל להתמודד עם מציאות חדשה, לא מוכרת, שמפגישה אותנו ואת המתבגרים שלנו, עם אתגרים לא פשוטים.

הימים הראשונים לאחר הנחיתה הם ימים  עמוסים של התארגנות פיזית – בעיקר להורים. המשימה של המשפחה בשלב זה היא להכיר את הסביבה הקרובה (המכולת, מגרש השעשועים/הספורט הקרוב, מכבסה וכו'). בנוסף, רוב המשפחות מתגוררות בתחילה בבית מלון, וההורים עסוקים בהתמקמות – מציאת דירה להשכרה, קניית רכב, חיפוש מסגרות חינוכיות לילדים או ביקור באלו שנבחרו מראש. תקופה זו היא תקופה עמוסה ומעייפת, הן פיסית והן רגשית. ההורים עסוקים בעשייה אינטנסיבית וסוחטת, ובמקביל חווים גם רגעים של ריק ושל בלבול - רגעים של בין לבין, רגעים בהם מרגישים לא שייכים.

עבור המתבגרים חוויות הבלבול והריק תופסות חלק נכבד יותר. הם נאלצים לנטוש את מרבית עיסוקי העבר – שאינם רלבנטים למדינה החדשה, ומנגד הם עדיין לא משולבים במסגרות חינוכיות וחברתיות חדשות.  תקופה זו של ריק, היא תקופה חשובה בעלת ערך פסיכולוגי  המאפשרת הכנה לחיים החדשים. ויליאם ברידג'ס (2004) קרא לתקופה זו "האזור הניטרלי". הוא טען כי תקופה זו, המתאפיינת בחוויות של בלבול, חוסר אוריינטציה וניתוק, היא תקופה המפרידה בין "מה שהיה שם" ל "מה שיהיה כאן".  בכך היא מאפשרת לאדם לעשות את העבודה הפנימית החשובה של ההשתנות וההתכוננות לקראת הבאות. יחד עם זאת, תקופה זו חייבת להיות מוגבלת ותחומה בזמן. במידה והיא נמשכת זמן ארוך מדי, היא עשויה להקשות על ההסתגלות.

"החיים האמיתיים" עבור המתבגר מתחילים עם הכניסה למסגרת החינוכית והצורך להתמודד עם המציאות היום יומית החדשה. המתבגר צריך ללמוד את השפה החדשה על כל מרכיביה (אוצר מילים, מטבעות לשון, סלנג, קריאה וכתיבה). הוא צריך ללמוד את הקודים החברתיים והתרבותיים – מה פופולארי ומה לא, איך להתלבש נכון, מה נחשב "קול" ומה לא. זאת על מנת להשתלב מבחינה חברתית. כל זה, נעשה בתנאים של תרבות שונה, שפה שונה, תוך הצורך לעמוד בדרישות לימודיות ולהתאים עצמו מהר לסביבה החדשה בה הוא חי. זוהי משימה לא פשוטה, כפי שהטיבה לתאר סיגל מגן בספרה "גל טסה  לחו"ל" (2007) :

"היום הראשון שלי בבית הספר היה יום של דיכאון. זה היה היום הראשון של השנה ונראה היה לי שכל הילדים מכירים את כולם חוץ ממני, כמובן.... שמתי לב שלרוב הבנות היו מגפיים מהממים, שונים מאד מהמגפיים שאני קניתי. כשחזרתי הביתה בכיתי לאימא שאני חייבת לקנות עוד זוג מגפיים שדומים למגפיים של שאר הבנות..."

תקופת ההסתגלות של המתבגרים היא תקופה לא קלה שעשויה לקחת זמן. במהלכה יכולות להופיע מגוון של תגובות. בחלק זה של המאמר נדון בתגובות אפשריות של המתבגרים לאחר המעבר ונתאר כלים להתמודדות עמן. חשוב לציין כי לא אצל כל המתבגרים תופענה כל התגובות, ולא כולן תופענה באותה העוצמה. בנוסף, יתכנו תגובות אחרות שאינן מתוארות כאן. עם זאת, העקרונות העומדים בבסיס דרכי ההתמודדות שיתוארו דומים.

תגובות אפשריות של מתבגרים לאחר המעבר ודרכים להתמודד עמן...

1.       רגשות מכאיבים כגון עצבות,דאגה, כעס – בתקופת ההסתגלות רוב המתבגרים (ולא רק הם...) עשויים לחוש עצב, דאגה, כעס, תסכול, מתח והרשימה עוד ארוכה... עצב בעקבות הפרידה, השינויים שהם נדרשים לעשות והקשיים בהתמודדות היום-יומית. דאגה מפני אובדן של חברים מהארץ,חוסר הסתגלות, אי מציאת חברים חדשים, חוסר הצלחה בלימודים, כעס על כל הקשיים עמם עליהם להתמודד, על ההורים שניתקו אותם מהמוכר, על הסביבה החדשה שלא מבינה אותם, על עצמם – שאינם מצליחים להסתגל מהר כפי שציפו ועוד. רגשות אלו הם טבעיים בשלבים הראשונים של ההסתגלות ועם הזמן מצופה שעוצמתם תפחת.
בתקופה זו חשוב לתת מקום לרגשות המכאיבים ולגלות אמפתיה כלפי המתבגרים.  יש לתת מקום לרגשות אלו ולא להיבהל כשהללו מופיעים בעוצמות גבוהות. פעמים רבות, לנו כהורים, קשה לראות את ילדינו סובלים. כשהם מעלים קושי (לדוג' "אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי, כולם כאן סנובים") ההורים חווים אי נוחות וצער מכמה סיבות:

o       תחושת האשמה מציפה מייד בשל ההרגשה של ההורה כי הוא האחראי למצבו הנוכחי של הילד (למרות שכמובן הדבר אינו בהכרח נכון, קשיים דומים יכולים להופיע גם בארץ). פעמים רבות המתבגרים טורחים להטיח עובדה זאת בפני הוריהם באופן ישיר, דבר המגביר את תחושת האשמה הקיימת כבר ממילא.

o       כהורים קשה לנו לשאת את הכאב של ילדינו. ילדינו הם הדבר היקר לנו מכל ואנו מרגישים שתפקידנו  כהורים הוא להגן עליהם מפני חוויות של קושי (גם זו תפיסה בעייתית בפני עצמה שמצדיקה התייחסות נפרדת..)   

o       הקשיים של המתבגרים בשלבי הקליטה וההסתגלות, היכולים להתבטא בקשיים חברתיים, קשיי שפה וקשיי למידה -   מותירים את ההורים בחוויה של חוסר אונים וחוסר שליטה. ההורים אינם יכולים לפתור לילדיהם את הקשיים ולייצר עבורם סביבה חברתית ולימודית תומכת ואוהדת.

לתת מקום לרגשות המכאיבים – הכוונה – להקשיב להם, גם כשקשה לנו לשמוע. לא לבטל אותם ("בטח שיש לך חברים, אתמול נפגשת עם ג'וני", "אף אחד פה לא סנוב, הם פשוט לא יודעים איך לפנות אליך"). כמובן, מנגד, לא להעצים אותם ("כן, מאד קשה למצוא כאן חברים, לבת של סימה לקח שנה שלמה עד שמישהי הסכימה לדבר איתה", "כן, כולם פה סנובים, זה נורא"). חשוב להיות איתם בהרגשה הקשה והלא נוחה, לסמן להם שאנחנו מבינים מה עובר עליהם ("זה לא נעים להרגיש שאין לך חברים, אני יודעת כמה חברים חשובים לך", "העובדה שעדיין לא מבינים אותך נותנת לעיתים הרגשה שכולם סנובים"). חשוב לא למהר ולתת פתרונות בשלב המיידי. ניתן לחשוב יחד עם המתבגר על  דרכי התמודדות על מנת להקל על ההרגשה רק לאחר שניתן מקום להביע את התחושות הקשות ("האם יש מישהו מהחברה שכבר פגשת, שהיית רוצה להיות איתו בקשר? מה יוכל לעזור לך?"). בנוסף, חשוב להעביר מסר אופטימי בנוגע לעובדה כי רגשות מכאיבים אלו ילכו ויפחתו בבוא הזמן. במידה והתחושות נמשכות לאורך זמן ומשבשות את התפקוד התקין של המתבגר כדאי לפנות לייעוץ.

2.       אובדן ביטחון- אחת התחושות שמתבגרים מדווחים עליהן היא תחושה של אובדן ביטחון. הדבר יכול להתבטא בגיל ההתבגרות המוקדם (12-13) בתלות מוגברת בהורים וצורך גובר להימצא בסביבתם ולהיעזר בהם באופן ישיר. בגילאים מאוחרים יותר הדבר עשוי להתבטא בנטייה להתכנסות, קושי לפעול באופן אקטיבי ולגלות יוזמה. חוויה זו היא קשה גם להורים וגם למתבגרים, כיוון  שהם התרגלו כבר ל"חופש" בהתנהלות היומיומית. במצב זה יש לעשות כל מאמץ להחזיר למתבגרים את תחושת הביטחון.  בגיל ההתבגרות המוקדם חשוב להרבות ולשהות במחיצת המתבגר ולהיות זמין לו בתהליך ההסתגלות למסגרות החדשות. משפטים כמו "מה אתה ילד קטן?... אתה לא צריך אותי...אתה יכול לבד..." אינם מתאימים במקרים אלו. ניתן לומר " כרגע קשה לך אבל אני כאן בשבילך עד שתרגיש בטוח ותצליח לבד". אמירות מסוג זה מעבירות מסר שהקושי הוא זמני ובעתיד יש צפייה לחזרה לתפקוד. בגילאים הבוגרים יותר ניתן לעזור למתבגר לשוב ולהיות אקטיבי באמצעות שיחות, "עזרה ברקע" במציאת פתרונות ויישומם. חשוב להמשיך להטיל על המתבגר תפקידים אותם היה ממלא בבית בארץ, שהם בהתאם לכוחו.  חזרה למילוי תפקידים אלו  תצמצם את הפגיעה בזהות העצמית שהחלה להתגבש ותאפשר למתבגר לחזור ולחוש שהוא מסוגל לפעול באופן עצמאי - לדוג' עזרה בקניות, או מילוי תפקיד שהיה לו בארץ מול אחיו הצעירים.

3.       תוקפנות- מעבר מהווה מקור לחץ הן למתבגרים והן להורים ובאופן טבעי עלול להפחית את הסבלנות ולהגביר התנהגויות תוקפניות משני הצדדים. חשוב להציב גבולות ברורים באשר להתנהגויות מותרות ואסורות ויחד עם זאת להיות אמפטיים לרגשות הקשים שעומדים בבסיס התנהגויות אלו. לדוג' ניתן לומר: "אני מבין שקשה לך עכשיו כי אתה מתגעגע, אבל אני לא מוכן שתתחצף אלי".

4.       חוסר רצון להסתגל – לעיתים מתבגרים שהתנגדו לנסיעה מלכתחילה והגיעו כועסים וטעונים, לא ישקיעו מאמצים בניסיון להיקלט. בפועל נראה התנהגויות של חוסר רצון להצטרף לפעילויות חברתיות, פסיביות וחוסר נכונות להיענות להזמנות ולניסיונות חיצוניים לשלבם בקהילה החדשה. במקרים קיצוניים יותר, הם עלולים לנסות לחבל במכוון בתהליך ההסתגלות שלהם. הדבר יכול להתבטא בהתנהגות תוקפנית, מזלזלת או לא נעימה בסיטואציות חברתיות.  מתבגרים אלו ינסו להוכיח בכל דרך אפשרית, כי הנסיעה הייתה טעות והמחיר אותו הם משלמים הוא גבוה. בהתנהגותם המתנגדת, הם יעבירו מסר כי מדובר בטעות משפחתית והתנהלותם זו תקשה על הסתגלות המשפחה כולה. למתבגרים הפסיביים צריך לתת זמן. למתבגרים האקטיביים בטרפוד ההסתגלות יש להציב גבולות ולהגדיר מהן ההתנהגויות המצופות.
חשוב לדעת שתגובות אלו הן טבעיות ולכן אין להיבהל מהן.  בסופו של דבר, ההורים צריכים לנהוג כך, שהמתבגר יבין כי התנהגויות אלו לא יגרמו למשפחה לחזור לארץ. בדרך כלל בהתייחסות מתאימה, התנהגויות אלו יפחתו וייעלמו.

5.       ניסיון יתר של ההורים לפצות את ילדיהם- לעיתים הורים חשים כי עשו עוול לילדיהם בהעברתם לארץ אחרת, או מרגישים לא נוח בראותם את הקשיים שילדיהם חווים. תחושת האשם עשויה להוביל להתנהגות מפצה ולא מותאמת כמו להציף אותם במתנות ולוותר על דרישות בסיסיות. תגובות אלו עלולות להשיג תוצאות הפוכות מהמצופה – מתבגר החש התנהגות מתנצלת מצד הוריו מתחיל להאמין  כי הוא "אומלל" וראוי לפיצוי. חשוב להיות מודע לנטייה להתנהג באופן מפצה ולנסות להימנע מכך.

6.       אידיאליזציה של העבר-  לאור הקשיים שהמתבגרים חווים בתקופת ההסתגלות, קיימת נטייה לראות את העבר כאידיאלי, נטול קשיים ומהמורות. הזיכרון הופך סלקטיבי,  החברים מהעבר נתפסים כמושלמים, כל המריבות נשכחות, ההתמודדויות בבית הספר זכורות כקלות ומהנות וכל קושי מהעבר נמחק כלא היה. נטייה זו הינה טבעית ואין צורך לשכנע את המתבגר ששם היה רע וכעת הכול מעולה. בשלב זה חשוב למקד את המתבגר בהווה, ולחשוב איתו כיצד לנצל את נקודות הכוח שלו להתמודדויות בעתיד. ניתן לעשות זאת גם דרך היזכרות באירועים עמם התמודד בהצלחה בעבר.

קיימים מקרים קיצוניים בהם על אף ניסיונות ההסתגלות המתבגר חש כי מקומו בארץ ומבקש לחזור. תופעה זו שכיחה יותר בגילאים הבוגרים יותר (כיתות י"א, י"ב והלאה). זוהי חוויה קשה הן למתבגר והן למשפחתו. כשבקשה מסוג זה עולה, יש לדון בה בכובד ראש ולא לשלול אותה על הסף. חשוב לבדוק מה הם השיקולים שהביאו את המתבגר לבקש לחזור. לעיתים מדובר בקשיי הסתגלות משמעותיים, לעיתים נכנסים שיקולים של המחירים ששילם המתבגר בעקבות הנסיעה (בגרויות בארץ, התכוננות לשירות הצבאי). יש לבדוק האם חזרה של המתבגר לארץ היא אפשרית – האם יש משפחה שתדאג לו, האם יש לו היכן להתגורר, כיצד יסתדר בחיי היום יום. בנוסף, חשוב לבדוק מה יהיו המחירים של ההחלטה – עבור המתבגר ועבור המשפחה שנשארת בחו"ל. במקרה הצורך כדאי לפנות לייעוץ לפני קבלת החלטה דרמטית מסוג זה. במידה ומתקבלת החלטה כי המתבגר חוזר לארץ – חשוב להיערך לכך בהתאם.

לסיכום, חשוב לזכור כי ברוב המקרים לאחר שלב ההסתגלות הראשוני קיימת רגיעה וחזרה לתפקוד נורמטיבי. מתבגרים רבים זוכרים בסופו של דבר את הנסיעה כחוויה מעשירה, תורמת ומפתחת והורים למתבגרים מציינים בעיקר את הגברת הלכידות המשפחתית בעקבות החוויות המשפחתיות שהנסיעה זימנה עבורן.

הכותבות הן פסיכולוגיות בעלות ניסיון בתחום הפסיכולוגיה החינוכית והפסיכולוגיה

הארגונית העוסקות בליווי של ארגונים ומשפחות בתהליכי הכנה ל RELOCATION.

ביבליוגרפיה  

ברידג'ס, ו. (2004). מעברים והתחלות חדשות, מטר.

מגן, ס. (2007). גל טסה לחו"ל, הוצאה פרטית.