כל מי שעומד לפני RELOCATION מקדיש זמן רב להכנה לנסיעה. רוב האנרגיה שלו מושקעת בדרך כלל בטיפול בנושאים הטכניים ההכרחיים כגון: ויזות, מכולה, אריזה, איסוף מידע על דירות, מסגרות חינוכיות לילדים וכד'. נושא שכמעט אינו מדובר אך משמעותי לא פחות הוא נושא הפרידות. נראה שנושא זה נדחק לרגע האחרון לא במקרה. פרידות הן דבר טעון רגשית וכואב- לנו המבוגרים ובוודאי לילדים. בסדנאות שאנו מעבירות בנושא של הכנת משפחות ל- RELOCATION כשמגיעים לדבר על פרידות, זה השלב שבו כולם נאנחים, לעין מתגנבת דמעה וגם גדולי הציניקנים זזים באי נוחות על הכיסא.

אז מדוע כל כך קשה לעסוק בפרידות?

הפרידות מעוררות תחושות של סוף, עצב וגעגוע. אלו תחושות מכאיבות שהיינו מעדיפים להימנע מהן. למשפחות אשר נוסעות עם ילדים המורכבות היא כפולה. ההורים צריכים להתמודד הן עם החוויות הרגשיות שלהם והן עם אלו של ילדיהם. אחת החוויות הקשות בהורות היא לראות את ילדיך עצובים וכואבים, על אחת כמה וכמה כשנראה לך שאתה הוא זה שגרם לעצב ולכן מרגיש אחריות ואשמה. זה הולך ומסתבך כשחושבים גם על המשפחה הרחבה – סבים וסבתות, דודים ודודות, חברים קרובים – שהם גם עצובים וכואבים מהפרידה אבל עלולים גם לכעוס על הניתוק שנכפה עליהם. עם כל המורכבות הזו צריך להתמודד כשהולכים להיפרד.

קל להבין מדוע הפרידה, למרות הכאב הכרוך בה, חשובה לנוסעים- חשוב "לסגור" לפני שמתחילים חיים חדשים במקום אחר, זו דרך למסד דרכי התקשרות עם אנשים שחשובים לנו וזו הזדמנות לחבק לספוג אהבה ותמיכה אותה ניקח הלאה לדרך החדשה. יחד עם זאת, אין לשכוח שהפרידות חשובות לא פחות לאנשים שנשארים בארץ (משפחה רחבה, חברים).

יש נוסעים שהיו מעדיפים לוותר על הפרידה בשל המבנה האישיותי שלהם המקשה עליהם להתמודד עם המורכבות הרגשית הכרוכה בכך. אולם, מתוך מחשבה על הצורך של ילדיהם ושל המשפחה והחברים, הם מוכנים להתגייס למשימה.

אז איך עושים את זה?

תכנון היא מילת המפתח. זה נשמע לא מתאים לדבר על תכנון וארגון ועל אלמנטים רגשיים באותו הקשר. לכאורה, פרידה היא דבר רגשי, ספונטאני ונראה שצריך לזרום איתו בהתאם להתרחשויות. בפועל, בשל ריבוי האנשים מהם צריך להיפרד לפני הנסיעה, לוח הזמנים הקצר והעמוס והעובדה כי פרידות גוזלות זמן ומשאבים רגשיים - התכנון הוא הכרחי. בתכנון יש להתייחס לשאלות ממי נפרדים, מתי נפרדים ואיך נפרדים.

התכנון חשוב גם על מנת לענות לצרכים של הסובבים. לשם כך, חשוב לערב את הקרובים והחברים בחלקים מתהליך התכנון של הפרידות. תכנון משותף של הפרידות מהאנשים הקרובים אלינו הופך אותם לשותפים לחוויה ומאפשר להם לתת מענה גם לצרכים שלהם מהפרידה.

קיימים מספר רווחים לתכנון משותף של הפרידה:

1. הבנת הצרכים שהפרידה צריכה למלא – תכנון משותף מאפשר בדיקה של הציפיות והרצונות של כל אחד מהפרידה. ייתכן שהסבתא רצתה להיפרד בארוחה רבת משתתפים עם כל בני הדודים הרחוקים והזוג הנוסע רצה להיפרד במפגש בבאולינג עם המשפחה המצומצמת. תכנון מקדים יאפשר חשיפה של הרצונות השונים ומציאת פתרונות אפשריים שיתאימו לכל הצדדים. לדוגמא, ניתן להחליט על ארוחה משפחתית רבת משתתפים כחודש לפני הנסיעה כשהזוג הנוסע עדיין לא לחוץ ויכול להכיל את זה, ועל פעילות משפחתית כייפית בשבוע האחרון.
2. חוויה של שותפות ומעורבות – בכל שאר ההכנות לקראת ה- RELOCATIONהמשפחה הרחבה נשארת מאחור, החלק שלה בעשייה הוא תמיכה ועזרה פיזית (שמירה על הנכדים וכו'). תכנון משותף של הפרידה יוצר חוויה של משימה משותפת.
3. הקלה בעומס – בתכנון משותף של הפרידות ניתן להטיל תפקידים על בני המשפחה שנשארים בארץ ובכך לאפשר לנוסעים לטפל בנושאים אחרים. משפחות שסיפרו על כך שהחברים ארגנו את מפגש הפרידה בבית הקפה, הדודה לקחה על עצמה לתכנן ארוחה משפחתית או שהאח תרם את ביתו למפגש- דיווחו על הקלה גם ברמה הטכנית וגם ברמה הרגשית.
4. "נטרול מוקשים" – תכנון משותף של הפרידות מאפשר להתמודד עם נקודות מחלוקת באופן שקול ורגוע. נושאים כמו מי יבוא לשדה התעופה, היכן לנים בלילה האחרון ועם מי מבלים את השבוע האחרון - הם נושאים מורכבים שעלולים לגרום למתחים ולעימותים עם המשפחה. זוג שמחליט כי היה רוצה להגיע לשדה התעופה לבד על מנת שלא להתמודד עם הכרוך בפרידה בשדה התעופה, רצוי שישוחח על כך עם המשפחה מבעוד מועד ולא בערב לפני הטיסה שבו המתח וההתרגשות בשיאם. התמודדות עם שאלות אלו מראש, מאפשרת לשקול את כל ההיבטים של ההחלטה ולמצוא פתרונות שיספקו את כל הצדדים. לדוגמא, ניתן להחליט לעבור דרך הסבתא בדרך לשדה התעופה ולהיפרד באווירה רגועה יותר.

עד כה דיברנו על הרצונות והצרכים של המבוגרים. לא פחות חשוב להקדיש זמן ומחשבה לרצונות של הילדים. אז כמה מילים על פרידות של ילדים.

ילדים ופרידות

תהליך הפרידה הוא משמעותי וחשוב גם לילדים.

רצוי לקיים עם הילדים שיחה מקדימה בנושא הפרידות. בשיחה אפשר לשוחח על המשמעות של הפרידה עבורם, מה הם חושבים שיהיה להם קשה, מה נראה להם שיכול לעזור להם. ניתן לנסות להיזכר יחד בפרידות מהעבר, מה היה קשה בפרידות, מה עזר להתגבר על הקושי. תהליך כזה, בו מעלים חוויה שבעבר נתפסה כקשה וכואבת וכיום, לאחר שעבר זמן, תחושת הקושי עמומה ולעיתים אפילו לא קיימת – מספק מספר תובנות:

• הילד מבין את חווית הקושי כחוויה חולפת הנמצאת על רצף המתחיל בתחושות קשות יותר שהולכות ופוחתות עם הזמן.
• הילד לומד דרכי התמודדות יעילות מהעבר, בהן יוכל להשתמש גם כיום ובמקביל, מזהה מנגנונים שהיו פחות יעילים ולא כדאי שישתמש בהם היום.
• דרך היזכרות בהתמודדות מוצלחת מהעבר הילד מגלה את כוחותיו. הוא מגלה כי כבר הצליח לעמוד בחוויות כאלו בעבר ולכן אין סיבה שלא יצליח להתמודד עם הקושי כיום. לכן תהליך זה הוא בעיקר – מאד מרגיע!!!

הורים מספרים כי הם חוששים לשוחח עם ילדיהם על דברים כואבים מתוך התחושה כי אין להם פתרונות יעילים שיגרמו ל"מחיקת הכאב". בנוסף הם חוששים כי השיחה תעצים את הקושי, בזמן שהם היו מעדיפים להתמקד בדברים השמחים והחיוביים שבשינוי.

אולם, דווקא הימנעות משיחה על הקושי עשויה לפגוע ביכולתו של הילד לזהות את כוחותיו ולהתמודד באופן יעיל עם חווית הקושי. שיחה בה ההורה מאפשר לילד להעלות את הקושי ולא מבטל אותו בהתעלמות או באמירות כגון "זה לא נורא, יהיה בסדר, זה יעבור לך מהר", נותנת לגיטימציה לחוויה של הילד והכרה בה. בנוסף, הבעת אמפתיה לקושי (אמירות כגון: אני יודעת שקשה לך כרגע, גם לי עצוב להיפרד) מעבירה לילד תחושה שהוא מובן, ושמה שקורה לו כרגע הוא טבעי ומתאים לסיטואציה בה הוא נמצא. כל אלו מקלים על החוויה של הילד.

חשוב עם זאת להדגיש, כי יש להיזהר מהעצמת יתר של החוויה באמירות כגון "אתה באמת מאד מיסכן" או בהתנהגות המעבירה מסר שהילד מיסכן (לדוגמה לוותר על דרישות רגילות כי הוא מאד עצוב עכשיו, לתת מתנות כדי לפצות אותו וכו').

בנוסף, לצד המקום שנותנים לעצב שבפרידה, השיחה חייבת לכלול התייחסות גם לרווחים מהנסיעה ולצדדים החיוביים שבמעבר. העדר התייחסות לחלקים אלו מעצימה את חווית הקושי ולא מאפשרת הסתכלות מאוזנת על הסיטואציה.

בשיחה המוקדמת רצוי גם לתכנן את הפרידות של הילדים. חשוב לחשוב מראש ממי נפרדים, מתי וכיצד. הפרידה צריכה להתאים לאופי של כל ילד ולציפיות שלו. לכן, רצוי לתכנן זאת עם הילדים עצמם. כדאי להחליט איתם ממי היו רוצים להיפרד ואיך (מסיבת פיג'מות בבית למספר חברים קרובים, מסיבה כיתתית וכו'). מומלץ לערוך פרידה גם במסגרת החינוכית בה הילד נמצא בתאום עם הגננת או המורה.

לסיכום, לפרידות צריך להיערך – הן מההיבט הטכני והן מההיבט הרגשי. פרידה היא לא דבר קל אך חשוב להקדיש לה את תשומת הלב הראויה וכמו שאמר הנרי ו. לונגפלו:

"גדולה היא אמנות ההתחלה, אבל גדולה יותר היא אמנות הסיום..."

*

הכותבות הן פסיכולוגיות בעלות ניסיון בתחום הפסיכולוגיה החינוכית והפסיכולוגיה הארגונית ועוסקות בין היתר בתהליכי הכנה ל RELOCATION.