פירסומים
RELOCATION דחינו ודחינו... הגיע הזמן להיפרד...

ליאת מרמלשטיין וליאת אראל שריסט

 

נסיעה לארץ אחרת כרוכה בפרידות ופרידות זה דבר כואב – לנו המבוגרים ובוודאי לילדים.

לכן, לא מפליא שזוגות לפני RELOCATION דוחים את נושא הפרידות לרגע האחרון מתוך  קושי רגשי להתעסק עם זה. נוח יותר להתעסק בכל העניינים הטכניים של ההתארגנות, וכאלה לא חסר - האריזה, המכולה, וויזות, ברור מידע על מה שיש שם ועוד – מאשר לגעת בנושאים טעונים רגשית.

 

הפרידות מעוררות תחושות של סוף, עצב וגעגוע ולהורים קשה להתמודד עם כך לא רק בשל החוויות הרגשיות שלהם אלא אף יותר בשל אלו של ילדיהם וקרוביהם. אחת החוויות הקשות בהורות היא לראות את ילדיך עצובים וכואבים, על אחת כמה וכמה כשאתה זה שגרם לעצב ולכן מרגיש אחריות ואשמה.  זה הולך ומסתבך כשחושבים גם על המשפחה הרחבה – סבים וסבתות, דודים ודודות, חברים קרובים – שהם גם עצובים וכואבים מהפרידה אבל במידה מסוימת גם כועסים על הניתוק שנכפה עליהם. עם כל המורכבות הזו צריך להתמודד כשהולכים להיפרד.

ברור לכולם שצריך להיפרד. הפרידה חשובה גם לנוסעים, אך לא פחות מכך לאנשים שנשארים בארץ.

 

אז איך עושים את זה?

תכנון היא מילת המפתח. זה נשמע לא מתאים לדבר על תכנון וארגון ועל אלמנטים רגשיים באותו הקשר. לכאורה, פרידה היא דבר רגשי, ספונטאני  ונראה שצריך לזרום איתו בהתאם להתרחשויות. בפועל, בשל ריבוי האנשים מהם צריך להיפרד לפני הנסיעה, לוח הזמנים הקצר והעמוס והעובדה כי פרידות גוזלות זמן ומשאבים רגשיים -  התכנון הוא הכרחי.

משפחות רבות שיצאו ל RELOCATION, מדווחות על כך שהימים האחרונים לפני הנסיעה היו עמוסים במפגשים עם משפחה וחברים מהם רצו להספיק להיפרד. הם תארו את תקופה זו כמתישה.

למרות הניסיון להספיק ולהיפרד מכולם, רבים מתארים חוויה של פספוס. פספוס במספר מובנים. האחד – שלא הספיקו להיפרד מכל מי שרצו. השני – חלק מהפרידות למרות שנערכו, נעשו בצורה לא מספקת,כלומר, הנוסעים הרגישו אחר כך תחושה של החמצה. הפספוס הגדול מכולם עליו מספרים הנוסעים הוא כי הימים האחרונים לפני הנסיעה – במקום להיות מוקדשים לבילוי עם המשפחה והחברים הקרובים ביותר – הפכו למרתון מטורף של פרידות.

תכנון מוקדם של הפרידות יכול לתת מענה למצב שתואר. בתכנון הכוונה להתייחסות ל3 מרכיבים:

  • ממי נפרדים
  • מתי נפרדים
  • איך נפרדים

רצוי לתכנן מראש את החודש האחרון לפני הנסיעה. להתייחס לתכנון הפרידות ולניהול הזמן כמו אל כל פרויקט בעבודה. כדאי להכין רשימה של כל האנשים מהם  בני המשפחה רוצים להיפרד. לאחר מכן לבנות לוח זמנים ולשבץ בתוכו את המפגשים השונים – כך שלא כל הפרידות ירוכזו בימים האחרונים שלפני הנסיעה. זה אולי נשמע קצת "רחוק" להיפרד ממישהו חודש לפני הנסיעה, אך יש אנשים שזה בהחלט אפשרי להקדים ולהיפרד מהם.

אחרי שתכננתם ממי אתם נפרדים ומתי, כדאי להקדיש זמן לחשיבה איך תיפרדו. לא כל פרידה צריכה להיות אירוע דרמתי עם אקט פורמאלי של פרידה. גם בילוי משותף עם חברים בבית קפה – אם הוגדר כפגישת פרידה -  עונה למטרה. מה שחשוב הוא שפגישת הפרידה עם כל אחד תענה לציפיות שלכם מהמפגש. בוודאי יהיו מפגשים בהם תרצו איזושהי פרידה פורמאלית יותר – לדוגמא, לומר משהו לפרידה, לתת מזכרת, לתכנן פגישה עתידית וכו'. נקודה חשובה אליה יש לשים לב היא באילו פרידות הילדים צריכים להשתתף ובאילו לא. לעיתים עדיף לא "לסחוב" את הילדים לפרידות מחברים של ההורים שהם אינם דמויות משמעותיות עבור הילדים, ולאפשר להם בזמן זה לשהות עם בני משפחה או חברים אחרים. בכלל, חשוב להקדיש לפרידות של הילדים תשומת לב מיוחדת.

 

פרידות של הילדים

תהליך הפרידה הוא משמעותי וחשוב גם לילדים.

רצוי לקיים עם הילדים שיחה מקדימה בנושא הפרידות. בשיחה אפשר לשוחח על המשמעות של הפרידה עבורם, מה הם חושבים שיהיה להם קשה, מה נראה להם שיכול לעזור להם. ניתן לנסות להיזכר יחד בפרידות מהעבר, מה היה קשה בפרידות, מה עזר להתגבר על הקושי. תהליך כזה, בו מעלים חוויה שבעבר נתפסה כקשה וכואבת וכיום, לאחר שעבר זמן, תחושת הקושי עמומה ולעיתים אפילו לא קיימת – מספק מספר תובנות:

  • הילד מבין את חווית הקושי כחוויה חולפת הנמצאת על רצף המתחיל בתחושות קשות יותר שהולכות ופוחתות עם הזמן.
  • הילד לומד דרכי התמודדות יעילות מהעבר, בהן יוכל להשתמש גם כיום ובמקביל, מזהה מנגנונים שהיו פחות יעילים ולא כדאי שישתמש בהם היום.
  • ובעיקר – מאד מרגיע!!! דרך היזכרות בהתמודדות מוצלחת מהעבר הילד מגלה את כוחותיו. הוא מגלה כי כבר הצליח לעמוד בחוויות כאלו בעבר ולכן אין סיבה שלא יצליח להתמודד עם הקושי כיום.

 

הורים  מספרים כי הם חוששים מלשוחח עם ילדיהם על דברים כואבים מתוך התחושה כי אין להם פתרונות יעילים שיגרמו ל"מחיקת הכאב". בנוסף הם חוששים כי השיחה תעצים את הקושי, בזמן שהם היו מעדיפים להתמקד בדברים השמחים והחיוביים שבשינוי.

אולם, דווקא הימנעות משיחה על הקושי עשויה לפגוע ביכולתו של הילד לזהות את כוחותיו ולהתמודד באופן יעיל עם חווית הקושי. שיחה בה ההורה מאפשר לילד להעלות את הקושי ולא מבטל אותו בהתעלמות או באמירות כגון "זה לא נורא, יהיה בסדר, זה יעבור לך מהר", נותנת לגיטימציה לחוויה של הילד והכרה בה. בנוסף, הבעת אמפתיה לקושי (אמירות כגון: אני יודעת שקשה לך כרגע,  גם לי עצוב להיפרד) מעבירה לילד תחושה שהוא מובן, ושמה שקורה לו כרגע הוא טבעי ומתאים לסיטואציה בה הוא נמצא. כל אלו מקלים על החוויה של הילד.

חשוב עם זאת להדגיש, כי יש להיזהר מהעצמת יתר של החוויה באמירות כגון "אתה באמת מאד מיסכן" או בהתנהגות המעבירה מסר שהילד מיסכן (לדוגמה לוותר על דרישות רגילות כי הוא מאד עצוב עכשיו, לתת מתנות כדי לפצות אותו וכו').

בנוסף, לצד המקום שנותנים לעצב שבפרידה, השיחה חייבת לכלול התייחסות גם לרווחים מהנסיעה ולצדדים החיוביים שבמעבר. העדר התייחסות לחלקים אלו מעצימה את חווית הקושי ולא מאפשרת הסתכלות מאוזנת על הסיטואציה.

 

בשיחה המוקדמת רצוי גם לתכנן את הפרידות של הילדים. גם כאן, חשוב לחשוב מראש ממי נפרדים, מתי וכיצד. הפרידה צריכה להתאים לאופי של כל ילד ולציפיות שלו. לכן, רצוי לתכנן זאת עם הילדים עצמם.

  • פרידה מהחברים לכיתה/גן יכולה להיעשות במסגרת החינוכית בשיתוף עם הגננת והמורה. ניתן לתכנן פעילות פרידה מהנה, במהלכה הילד יכול לספר על המקום אליו הוא נוסע, על מאפייני המקום, מקומות מיוחדים, המיקום במפת העולם וכו'. אפשר להכין דף קשר כיתתי, להחליף מזכרות / תמונות, לתת לילדי הכיתה לכתוב בספר זיכרונות וכל דבר אחר שהילד רוצה. אפשר לתת לילד מצלמה כדי שיצלם מקומות ואנשים שהיה רוצה לזכור. ישנם ילדים שלא ירצו מסיבת כיתה וזה לגיטימי. במקרים אלו חשוב שנושא המעבר יצוין במסגרת החינוכית בדרך אחרת ובתיאום עם הילד. אם הילד מעוניין להמשיך לשמור על קשר עם כיתתו ומורתו הקודמת – יש לדון עם המורה על האופן בו יישמר הקשר (מיילים, מכתבים, שיחה דרך האינטרנט ועוד).
  • פרידות מחברים קרובים חלק מהילדים ירצו להיפרד באופן אינטימי יותר ממספר חברים קרובים, אם ילד רוצה בכך,  אפשר לארגן לו מסיבת פרידה אישית, להזמין לבילוי משותף או כל דרך אחרת בה הילד יבחר.
  • פרידות נוספות יתכן שהילדים ירצו להיפרד מדמויות שלא חשבנו עליהם.  לדוגמה, מדריך בחוג, מורה מקצועית שהילד קשור אליה, או שכנים ויש לחשוב עמו כיצד יעשה זאת. לפעמים ללכת יחד לומר שלום ולספר שנוסעים זו פרידה מספיקה.

 

לסיכום, פרידה היא לא דבר קל אך חשוב להקדיש לה את תשומת הלב הראויה וכמו שאמר הנרי ו. לונגפלו:

 

"גדולה היא אמנות ההתחלה, אבל גדולה יותר היא אמנות הסיום..."

 

 

הכותבות הן פסיכולוגיות בעלות ניסיון בתחום הפסיכולוגיה החינוכית והפסיכולוגיה הארגונית ועוסקות בין היתר בתהליכי הכנה ל RELOCATION.
 
נסיעה עם מתבגרים
נסיעה עם מתבגרים היא נסיעה מורכבת. המתבגר נמצא בשלב התפתחותי המצריך ממנו יכולת ...
[לידיעה המלאה]
הכנת הילדים לנסיעה
יציאה לשליחות או רילוקיישן היא שינוי משמעותי גם עבור הילדים.
חשוב לשוחח ...
[לידיעה המלאה]
נסיעה מקדימה לפני המעבר
כדאי, במידה והדבר אפשרי, לנסוע למדינת היעד, לפני המעבר כחלק מתהליך ההכנה ...
[לידיעה המלאה]